פרשת המן שבספר שמות מפגישה את האדם עם שאלת הפרנסה ועם מידת הביטחון. בני ישראל יוצאים מדי יום ללקוט את לחמם, ולומדים להכיר במתנה שניתנה להם לצד החובה לעשות את חלקם. במסורת ישראל נהגו לקרוא פרשה זו כביטוי לתפילה על פרנסה ולחיזוק האמונה.
פרנסה, השתדלות וביטחון
העיון בפרשה מזמין דרך של אחריות: לצאת למלאכה, לשמור על יושר במשא ומתן, להכיר טובה ולפנות מקום לשבת ולמנוחה. הבקשה לפרנסה אינה נפרדת מחיי המעשה, אלא מלווה אותם. מי שקורא את הפרשה יכול להתבונן בשאלה כיצד לקיים את חובותיו בלי שהדאגה תשתלט על לבו.
כיצד קוראים?
יש הנוהגים לקרוא את פרשת המן לאחר התפילה, ויש שקוראים בזמנים אחרים. אפשר לקרוא מתוך חומש או סידור, בנחת ובהבנת המילים. המנהגים משתנים בין קהילות, ולשאלה מעשית בענייני נוסח וזמן ראוי לפנות לרב המורה את הדרך.
פרשת המן
ספר שמות, פרק טז, פסוקים ד–לו.
ויאמר ה’ אל-משה הנני ממטיר לכם לחם מן-השמים, ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא: והיה ביום הששי והכינו את אשר-יביאו, והיה משנה על אשר-ילקטו יום יום: ויאמר משה ואהרן אל-כל-בני ישראל, ערב וידעתם כי ה’ הוציא אתכם מארץ מצרים: ובקר וראיתם את-כבוד ה’ בשמעו את-תלנתיכם על-ה’, ונחנו מה כי תלינו עלינו: ויאמר משה בתת ה’ לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע ה’ את-תלנתיכם אשר-אתם מלינם עליו, ונחנו מה לא-עלינו תלנתיכם כי על-ה’:
ויאמר משה אל-אהרן אמר אל-כל-עדת בני ישראל קרבו לפני ה’, כי שמע את תלנתיכם: ויהי כדבר אהרן אל-כל-עדת בני-ישראל ויפנו אל-המדבר, והנה כבוד ה’ נראה בענן: וידבר ה’ אל-משה לאמר: שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו-לחם, וידעתם כי אני ה’ אלהיכם: ויהי בערב ותעל השלו ותכס את-המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה: ותעל שכבת הטל, והנה על-פני המדבר דק מחספס דק ככפר על-הארץ: ויראו בני-ישראל ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא כי לא ידעו מה-הוא, ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן ה’ לכם לאכלה: זה הדבר אשר צוה ה’ לקטו ממנו איש לפי אכלו, עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו: ויעשו-כן בני ישראל, וילקטו המרבה והממעיט: וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, איש לפי-אכלו לקטו:
ויאמר משה אלהם, איש אל-יותר ממנו עד-בקר: ולא-שמעו אל-משה ויותרו אנשים ממנו עד-בקר וירם תולעים ויבאש, ויקצף עלהם משה: וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו, וחם השמש ונמס: ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד, ויבאו כל-נשיאי העדה ויגידו למשה: ויאמר אלהם הוא אשר דבר ה’ שבתון שבת-קדש לה’ מחר, את אשר-תאפו אפו ואת אשר-תבשלו בשלו ואת כל-העדף הניחו לכם למשמרת עד-הבקר: ויניחו אתו עד-הבקר כאשר צוה משה, ולא הבאיש ורמה לא-היתה-בו: ויאמר משה אכלהו היום כי-שבת היום לה’, היום לא תמצאהו בשדה: ששת ימים תלקטהו, וביום השביעי שבת לא יהיה-בו: ויהי ביום השביעי יצאו מן-העם ללקט ולא מצאו:
ויאמר ה’ אל-משה, עד-אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי: ראו כי-ה’ נתן לכם השבת על-כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים, שבו איש תחתיו אל-יצא איש ממקמו ביום השביעי: וישבתו העם ביום השבעי: ויקראו בית-ישראל את-שמו מן, והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש: ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה’ מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם, למען יראו את-הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים: ויאמר משה-אל אהרן קח צנצנת אחת ותן-שמה מלא-העמר מן, והנח אתו לפני ה’ למשמרת לדרתיכם: כאשר צוה ה’ אל-משה, ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת: ובני ישראל אכלו את-המן ארבעים שנה עד-באם אל-ארץ נושבת, את-המן אכלו עד-באם אל-קצה ארץ כנען: והעמר עשרית האיפה הוא:
להוסיף בקשה מתוך הלב
לאחר הקריאה אפשר לבקש פרנסה בכבוד, דעת לנהל את ענייני הבית, הצלחה במעשה ישר ויכולת לסייע לאחרים. התפילה מבטאת תקווה וברכה, ואינה הבטחה לעושר או לתוצאה כספית מסוימת.