ימי התשובה מזמינים את האדם לשוב אל עיקר חייו: לברר את מעשיו, לתקן את יחסיו עם הזולת ולפנות לבורא בלב פתוח. בתוך עבודה זו תופס מזמור ״לדוד השם אורי וישעי״ מקום מיוחד במנהגן של קהילות רבות. המזמור אינו מתעלם מפחד וממצוקה; הוא מלמד כיצד לפגוש אותם מתוך אמונה ותקווה.
מן היראה אל הבקשה
ראשית המזמור מדברת על אור, ישועה ומעוז. בהמשך מופיעים אויבים, צרה והסתר פנים, ולצדם בקשה אחת המעמידה את הכול במקומו: קרבת השם. זהו מהלך פנימי חשוב. התפילה אינה רשימה של הישגים מבוקשים בלבד, אלא חיפוש אחר כיוון, יציבות ומשמעות בתוך החיים עצמם.
הסיום קורא לתקווה ולחיזוק הלב. אין זו הוראה להתעלם מן המציאות, אלא הזמנה שלא לאבד את היכולת לפעול גם כשהתשובה אינה נראית מיד.
המזמור בספרות הסגולות
בספר ״בית אל״ לרבי אברהם חמוי מובאים עניינים הנוגעים למעלת המזמור ולמסורות של כוונות הקשורות בו. בספרות זו יש להבחין בין אמירה פשוטה של תהלים, הפתוחה לכל אדם, לבין כתיבת שמות וכוונות מיוחדות המחייבות לימוד והדרכה. אין צורך להעתיק סימנים שאינם מובנים כדי להתפלל בכנות.
כיצד ניגשים לאמירה?
מומלץ לקרוא במתינות ולהתעכב על פסוק אחד שנוגע ללב. אפשר לשאול: איזה מעשה אוכל לתקן, ממי ראוי לבקש מחילה, ומה יסייע לי לחזק את האמונה בלי להזניח אחריות מעשית? כך התפילה נעשית חלק מחיים של תשובה, ולא פעולה המנותקת מהם.
מנהגי הקהילות בנוסח ובזמני האמירה שונים. כל אדם ינהג כמנהג ביתו ובהדרכת רבו. מעלת התפילה מתבטאת בכוונה, בהתמדה ובמעשים טובים; אין היא הבטחה לביטול קושי מסוים.
מקורות לעיון: תהלים כז; בית אל לרבי אברהם חמוי, ענייני אלול.