תפילת ״עלינו לשבח״ חותמת את סדרי התפילה בפנייה רחבה: מן ההודאה על חלקנו בעבודת השם אל התקווה לתיקון העולם במלכותו. דווקא מקומה בסיום מזכיר כי עבודת התפילה אינה מסתיימת עם סגירת הסידור; היא מבקשת ללוות את האדם בדרכו.
המסורת הקושרת את התפילה ליהושע
במסורות שונות מיוחסת תפילת עלינו לשבח ליהושע בן נון. יש להבחין בין מסורת הייחוס לבין בירור היסטורי של התפתחות נוסח התפילה. בעבודת הלב, הקישור ליהושע מעורר מחשבה על הנהגה, על המשכיות ועל אמונה הנושאת אחריות ציבורית.
יהושע, תלמידו וממשיכו של משה, מזכיר את חשיבותה של מסירה נאמנה. אין די ברצון להתחיל דרך חדשה; יש לשמור על קשר לשורש שממנו צמחה.
מה מבקשת התפילה לעורר?
בחלקה הראשון עומדת ההודאה, ובחלקה השני מופיעה הציפייה לעולם המכיר במלכות השם. בין שני החלקים נוצר מעבר מן האדם ומקהילתו אל מבט על כלל העולם. הקריאה במתינות מאפשרת להקשיב לתנועה זו ולא להסתפק בסיום חפוז.
עיון במסורות על מקום קבורתו
המסורת על מקום קבורתו של יהושע בן נון נזכרת בספרות מסעות ובחיבורים כגון ״כפתור ופרח״. יש הנוהגים לקשור ביקור במקום לאמירת התפילה. מנהג זה אינו תנאי לקבלת התפילה: אפשר להתפלל בכוונה בבית הכנסת ובכל מקום ראוי.
מאמר זה עוסק בתוכן הרוחני ובמסורת בלבד. הוא אינו הנחיה לצאת למסע או להגיע למקום שהגישה אליו כרוכה בסיכון. העיקר הוא עבודת הלב: הודאה, ענווה ובקשה שתהיה האמונה מקור לתיקון המעשה.
לעיון: נוסח עלינו לשבח בסידור; ספר כפתור ופרח, בדיון במסורות המקומות.