השמחה בעבודת השם אינה דרישה להסתיר כאב או להעמיד פנים שהכול קל. היא היכולת למצוא נקודת אמונה ומשמעות גם כאשר המציאות מורכבת. יש שמחה הבאה מתוך אירוע משמח, ויש שמחה שקטה יותר, הנולדת מהכרת הטוב ומתחושת הקרבה אל הבורא.
״אנכי אשמח בהשם״
הפסוק בתהלים קד, לד קושר בין שיחו של האדם לבין שמחתו בבורא. המילים מזמינות אותנו לבחון את איכות השיחה הפנימית: האם אנו מותירים מקום גם להודאה, לתקווה ולמבט על הטוב, לצד הבקשות והדאגות?
בדרך הרמז נידון צירוף אותיות ״אשמח״ מתוך המילים ״שמע״ ו״אחד״: שי״ן ומ״ם מן המילה שמע, ואל״ף וחי״ת מן המילה אחד. האותיות הנותרות, עי״ן ודל״ת, מצטרפות למילה ״עד״. זהו רמז להתבוננות רוחנית; אין הוא משנה את נוסח קריאת שמע או בא במקום הבנת מילותיה.
הכוונה הפשוטה קודמת לרמז
קריאת שמע מעמידה במרכז את אחדות השם ואת קבלת עול מלכותו. גם מי שאינו בקי בספרי הכוונות יכול לקרוא במתינות ולהפנות את לבו למשמעות הדברים. הרמזים נועדו להעמיק את העבודה, לא להכביד עליה ולא ליצור תחושה שתפילה פשוטה אינה ראויה.
כיצד מטפחים שמחה בחיי היום יום?
אפשר לקבוע זמן קצר של לימוד, להודות על טובה מסוימת, לעשות חסד קטן או לשוחח עם אדם קרוב. לפעמים מעשה פשוט של נתינה פותח בלב מקום שהמחשבות לבדן אינן מצליחות לפתוח. עבודת הלב נבנית מתוך התמדה ומתוך יחס סבלני לעצמנו.
אין למדוד את אמונתו של אדם לפי מצב רוחו, ואין להאשים אדם בצערו. כשהדאגה מכבידה, מותר וראוי לבקש תמיכה. השמחה שאנו מבקשים היא שמחה שיש בה אמת: להכיר בקושי, ובתוכו לשמור פתח לתקווה, לקשר ולתפילה.
מקור הפסוק: תהלים קד, לד. צירוף האותיות מובא כאן בדרך רמז, ללא ייחוס למקור שלא אומת.