כישופים ביהדות: תפיסות מתוך התורה והגמרא
מבוא
כישופים ביהדות הם נושא המופיע ומתואר במקורות היהודיים הקדומים, כולל התורה והגמרא. המחקר סביב הנושא חושף את התפיסות השונות והגישות למעשי כישופים, החוקים המתייחסים אליהם, והדיונים ההלכתיים סביבם.
כישופים בתורה
התורה מתייחסת לכישופים במספר פסוקים. הבולט בהם הוא בספר שמות (22:17), שם נאמר: "מכשפה לא תחיה". פסוק זה משקף את הגישה הנחרצת נגד מעשי כישופים, והוא נחשב לבסיס לאיסור הכישופים בהלכה היהודית.
דיונים בגמרא
הגמרא, במסכת סנהדרין ובמסכתות אחרות, דנה בנושא הכישופים בצורה מעמיקה. דיונים אלה עוסקים בהגדרת כישופים, באופן שבו הם מתבצעים, ובשאלות הלכתיות הנובעות מהתייחסות התורה אליהם. לדוגמא, דנה הגמרא בשאלה מהו רמת הקיום של כישופים ואיך הם נבדלים מניסים ומופתים שהם בבחינת לגיטימציה.
הלכות ופסיקות
ההלכה היהודית פיתחה מערכת שלמה של חוקים ופסיקות הנוגעים לכישופים. רמב"ם, למשל, בספרו "משנה תורה", מפרט ומסביר את האיסורים הקשורים לכישופים, ומדגיש את הנזקים הרוחניים והחברתיים הנובעים מהם.
כישופים ומקראות נביאים
במקראות נביאים, ישנם סיפורים שבהם נזכרים כישופים, כגון סיפורו של שאול המלך עם האשה הבעלת אוב מעין דור. סיפורים אלה משמשים כדוגמאות לשימוש והתמודדות עם כישופים בזמנים הביבליים.
סיכום
כישופים ביהדות, כפי שהם מוצגים בתורה ובגמרא, משקפים את האמונה בקיומם של כוחות על-טבעיים ואת הגישה המחמירה נגד מעשים אלה. הדיונים ההלכתיים והאנתרופולוגיים סביב הנושא מעידים על המקום המרכזי של כישופים בתרבות ובחשיבה היהודית לאורך הדורות.